האלימות הדתית המכוונת נגד נשים במרחב הציבורי מאפילה על הדיון העקרוני בשאלת מעמדן של נשים במדינת ישראל בכלל ובחברה הדתית בפרט. 

דיון מסוג זה התקיים בראשית המאה העשרים והוא בטא את המאבק בין היישוב הישן ליישוב החדש על דמותה של החברה הנבנית בארץ ישראל. 

הדיון החל לקראת הכינוס של הכנסייה הארצישראלית ב- 1903, הארגון הראשון שנועד להיות נציגות של כל יהודי ארץ-ישראל. מנחם אוסישקין מיוזמי הכינוס הציע לתת לכל איש ולכל אישה זכות להיות חברה בארגון ולהיבחר אליו והצעתו עוררה סערת רוחות. עיתון "ההשקפה" , עיתונו של אליעזר בן יהודה, תיאר את הוויכוח במלים האלה: "בהישמע ההצעה בדבר הנשים התחוללה סערה חזקה בקרב הנאספים, כמו לוּ רעשה האדמה תחתם, או לו· בא צר ואויב פתאום על עיר יושבת לבטח, או כמו קֵץ תבל ומלואה באה." 

המתנגדים חששו שמימוש זכות הבחירה יביא לפגיעה בצניעות ולעירוב בין גברים ונשים. יהושע שטמפפר, ממייסדי פתח תקווה, השתמש בביטוי הלטיני: NON POSSIMUS, דהיינו: איננו יכולים; ביטוי לטיני המציין סירוב מטעמים דתיים. 

חלק מהמתנגדים הביעו חשש כי השתתפות הנשים תעורר חילוקי דעות במשפחה ותפגע ביחסים בין הבעל לאשתו. יחיאל מיכל פינס ניסח את הדברים בקצרה: "האישה היא חברה רק לבעלה", ולכן לדעתו היא לא יכולה להיות חברה בכנסייה הארצישראלית. על כך השיב הד"ר הלל יפה, מניסיונו כרופא במושבות העלייה הראשונה כי עבודה ציבורית של נשים לא פוגעת ביחסים במשפחה, והוסיף: "בבית שהמחלוקת אפשרית תמצא סיבות רבות אחרות ובבתים שהיא בלתי אפשרית אין לפחד ממנה." 

התומכים בהשתתפות הנשים בבחירות הביאו הוכחות מן תנ"ך ומן המדרשים על יחסה החיובי של היהדות לאשה והזכירו את עמידתן של מרים ודבורה בראש העם. אהרון אייזנברג מרחובות אף הדגיש את תפקידה של האישה בתהליך הקליטה בארץ: "אלה המשפחות אשר גם הנשים היו חובבי ציון נשארו בארץ, ואלה אשר הנשים היו רחוקות מחיבת ציון לא יכלו להתקיים פה." 

הכנסייה הארצישראלית. פרס יינתן למוצא נשים בקרב המתכנסים. התמונה באדיבות הארכיון הציוני

ואולם הערכת האישה לחוד, ומתן זכות בחירה לחוד. למעלה מעשרים שנה חלפו עד שבינואר 1926 הוכרה זכותן של הנשים להשתתף במוסדות היישוב. 

להישג זה היו שותפות גם נשים שקראו לחברותיהן להתעורר ולהילחם על זכויותיהן. הן הקימו ב-1919 "התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בא"י" ושלחו נציגות לתנועה הבינלאומית של הסופרג'יסטיות. 

מבט למציאות החברתית בעולם בראשית המאה העשרים מגלה כי כמעט לא הייתה לנשים באותה תקופה זכות בחירה. יוצאות דופן היו אוסטרליה וניו זילנד שכבר ב- 1893 העניקו זכות בחירה לנשים, אף ללא מאבק. לעומת זאת בבריטניה ובארצות הברית השיגו הנשים זכות בחירה רק לאחר מאבק.באנגליה בנות שלושים ומעלה קיבלו זכות בחירה בשנת 1918 וכל הנשים קיבלו זכות זו ב-1928 בצרפת שחרתה על דגלה את הצהרת זכויות האדם והאזרח קבלו נשים זכות הצבעה רק ב- 1944 ובארצות הברית נהנו הנשים מזכות זו רק ב- 1920.

מבחינה זו לא היה מעמדן של הנשים ביישוב הארץ ישראלי יוצא דופן אבל רק בארץ ישראל עמדה שאלת הצניעות במוקד הוויכוח. היבט ייחודי נוסף הוא שהמאבק על זכות הבחירה לנשים לא היה הדרגתי ומראשיתו התנהל ברמה הלאומית. בעיני הנשים הוא נתפס כחלק בלתי נפרד מבניין הארץ.

כתבה: אורלי אילני, חברת צוות היסטוריה במטח