פרוייקט מסע ילדי טהרן מורשה לארץ ישראל

חגיגת יום הולדתה השישי של אלינה לנדאו בביתה המרווח בורשה היה גם היום בו נסה משפחתה מזרחה והחלה במסע שנמשך 20,680 קילומטרים. בסופו נותר לידה בארץ ישראל רק אחיה אמיל, אשר לקח עליה חסות והוביל אותה כנגד כל הסיכויים לחוף מבטחים. 

גם הוא יילקח ממנה כעבור חמש שנים בנופלו בקרב במלחמת העצמאות, כאחד מהראשונים שזכה בעיטור הגבורה.

מפת המסע שצייר אמיל

 במהלך המסע תיעד אמיל (עמנואל) לנדאו את התחנות השונות בקפדנות ובדייקנות והעלה אותן על הכתב ביומנו ובמפה שצייר. גם אלינה, היום אילנה קרניאל, העלתה על הכתב את סיפור חייה הסוער ואת מסעה שהיה חלק ממה שמוכר כמסעם של "ילדי טהרן". בזכרונותיה מספרת אילנה:
"בעיקר אני זוכרת קור נוראי, קור ורעב.  

זה כמו כאב: בזמן שלא כואבים – יודעים שכאבנו, אבל לא יכולים לזכור קור, חוץ מהתיאורים. היינו עוטפים את הרגליים בניירות, בעיתון, בסמרטוטים, היינו ממש קפואים, והבטן שלי היתה נפוחה מרעב." 

כדי שזכרון הסבל, הכאב והגבורה האנושית ישמרו, העלתי את מסעם של אלינה ואמיל על מפת גוגל, תחנה אחרי תחנה. המפה מתארת את סיפורם האישי אך גם את סיפורם של "ילדי טהרן" אשר הגיחו אל הארץ באותם ימים בהם נרצחה יהדות אירופה בידי הנאצים. הפרוייקט מוקדש לאילנה קרניאל שהקימה משפחה לתפארת בישראל, למרות הכל.

אילנה קרניאל עם ילדיה ביום הולדת שישים

אילנה ואמיל בארץ ישראל

התחלתי בהגדרת "עשר טעויות נפוצות בבגרות", בטיפים למבחן ולהכנה אבל בעיקר היה חשוב לי לנצל את הכלי מבחינת היכולות הויזואליות שלו ולהפעיל את התלמידים. ניתחנו ביחד קטעי מקור כתובים, פוסטר ומפה והצגתי את האופן שבו יש לקרוא ולהבין שאלה מבגרות. לכל אורך השיעור התלמידים היו צריכים להגיב ולהשתתף: בהודעות בצ'אט (נשלחו אליי יותר מ-600 הודעות בזמן השיעור), בדיבור במיקרופון וכן בשאלות שנשלחו אליהם כשאלון רב-ברירה.

בשלב מסויים ראינו ביחד סרטון מאתר עוגן, המסביר איך להירגע לקראת ובזמן המבחן ובסוף הצגנו את סדר היום המומלץ עד לבגרות. לכל אורך המפגש התלמידים תרמו מנסיונם העשיר והציעו הצעות לחבריהם. לקראת עשר וחצי בלילה ביקשתי מכמה עשרות שלא הבינו את הרמז ללכת הביתה (רק שכחתי שהם כבר בבית, כמובן) ורק התנתקות המערכת סיימה את המפגש.

אני מאד מאמין באפשרויות שיש בלמידה מרחוק, אבל גם אני הופתעתי מהתגובות של התלמידים, אשר מעידות יותר מהכל על הפוטנציאל והמשיכה שיש לשיעור מתוקשב מרחוק. בסוף המפגש ביקשתי מהתלמידים לכתוב בכמה מילים איך התרשמו מהמפגש והאם היו רוצים להשתתף במפגשים כאלה בהמשך או להמליץ לחבריהם להשתתף בהם. הנה התגובות שלהם, בלי עריכה:

ואאלה עזר לי

היה ממש ממש ממש טוב!!!!תודה רבה רבה רבה

בהתחלה חשבתי שזה מיותר אבל עכשיו זה ממש לא

נדירררררר כמובן שארצה להשתתף.. עוזר לרענן את הנקודות החשובות ועוזר לזהות מקומות שבהם אנחנו חלשים יותר

איציק תודה רבה על המפגש זה מאוד עוזר לי !

יש צ'אט כזה לאזרחות גם ?

הייתי מציע יותר תירגול על שאלות

המפגש עזר לי בהתמודדות שתהיה לי עם המבחן עצמו

זה עוזר אם אתה לא לחוץ

יישר כוח, אתה תותח! אני חושבת שכדאי יותר להשקיע על החומר עצמו.. אני ימליץ לחברות. בהצלחה לכולכם צדיקים.

its cool and helps thanks

הייתי שמחה להשתתף במפגשים דומים במקצועות אחרים

הכי טוב היה השאלות אמריקאיות וזה ממש עזר…:)

תודה רבה איציק, המפגש היה מעולה, מתומצת ועם טיפים מעולים. אין ספק שאשמח להשתתף בצ'טים נוספים ואמליץ לחברי להשתתף גם.

עוזר , היה נחמד, מאוד, השאלות עוזרות להרגיע להראות שאני יודעת את החומר, ארצה להשתתף במקצועות אחרים, אמליץ לחבריי

ואמליץ לחברותיי ואעשה זאת גם במקצועות אחרים והטיפים ממש עזרו לי כי אני תמיד מפספסת סעיפים ושאלות

אני הייתי משקיע יותר זמן בפתירת שאלות מ-ל-א-ו-ת

דרך זאת מאוד עוזרת

אני חושבת שהשיטה של לימוד במחשב הוא מעולה מבחינתי…אני אבל חושבת שהיה צריך לעשות את זה שבוע לפני הבגרות, ולא יומיים לפני,. חוץ מזה אני חושבת שצריך סדרה של שיעורים שיהיו על חלק ניכר מהחומר…

מוסיפה שאיציק היית נהדר אז תודה רבה!!!!

המפגש היה מעולה, אני אמליץ לכולם, אני ממש רוצה להשתתף בעוד נושאים ורק חבל שזה לא היה מסודר מבחינת הפרסום, היו שני רישומים שאני בטוחה שכולם הסתבכו בהם. תודה רבה רבה רבה!!

הצלחת להרגיע אותי קצת

אני חושבת שזה מפגש טוב

אבל אני חשבתי שאותו יותר יתמקד בחומר עצמו

אני אישית חושבת שזה טוב שהסברת איך להתמודד אם שאלות

למרות שאת זה כבר ידעתי אבל עזרת לי [=

ותודה!

דרך נפלאה ללמוד בה , עזרת מאוד . שיטה זו עוזרת לשמוע תשובות בניסוח אחר .. בהצגה של שאלות מקור ועוד.. אמליץ ..ושיהייה לנו בהצלחה !!תודה

יש צ'אט כזה גם באזרחות?

זה היה נחמד ועוזר תודה !!!

אני חושבת שזה מגניב כל הדבר של הכיתה המקוונת זה ממש להיט!

תודה רבה , תרמת לי מאוד הערב ואני מרגישה הרבה יותר מכוונת לקראת הבגרות וכיצד לענות בדיוק לפי הדרישות בבחינה.

דברים שלא ידעתי אני יודע בזכותך אבל אלה דברים  טובים יש אפשרות שגם מחר תעביר את שיעור הזה בשעה 7 עד8

לאזרחות זה יהיה מעולה

רעיון מטווררף!!!

מפגש מעולה! ההסברים מצויינים, השאלות טובות וההסברים וההקשבה! אולי כדאי לרשום מראש  שאנשים יכנסו חצי שעה קודם כדי שיבדקו את המיקרופונים .

הייתי שמחה לשיעורים כאלה לפני כל בגרות

אני ממליץ בחום לכול אחד לבוא לכאן

תודה רבה היה מאוד נחמד ונתן לנו בטחון לגבי הידע שלנו, דרך לימוד זו הייתה מעניינת וחוייתית, אני אמליץ לחברים שלי ואני אשמח אם תרחיבו את השיטה הזו למקצועות נוספים ואולי למספר מפגשים גדול יותר ולא פעם אחת יומיים לפני הבגרות,למשל במקצועות ספרות, תנ"ך וכ"ו..

שוב תודה וערב טוב.

כל הכבוד לך. הלוואי והייתי תלמידה שלך

תודה רבה איציק

תודה באמת. אתה גדול

good nigth thank you

בבבקשההה תעשה מחחחרררר!

תודה רבה רבה על השיעור ולילה טוב

תודה רבה!!!!!לילה טוב!!!!:)ממש עזרת!

דיון מסוג זה התקיים בראשית המאה העשרים והוא בטא את המאבק בין היישוב הישן ליישוב החדש על דמותה של החברה הנבנית בארץ ישראל. 

הדיון החל לקראת הכינוס של הכנסייה הארצישראלית ב- 1903, הארגון הראשון שנועד להיות נציגות של כל יהודי ארץ-ישראל. מנחם אוסישקין מיוזמי הכינוס הציע לתת לכל איש ולכל אישה זכות להיות חברה בארגון ולהיבחר אליו והצעתו עוררה סערת רוחות. עיתון "ההשקפה" , עיתונו של אליעזר בן יהודה, תיאר את הוויכוח במלים האלה: "בהישמע ההצעה בדבר הנשים התחוללה סערה חזקה בקרב הנאספים, כמו לוּ רעשה האדמה תחתם, או לו· בא צר ואויב פתאום על עיר יושבת לבטח, או כמו קֵץ תבל ומלואה באה." 

המתנגדים חששו שמימוש זכות הבחירה יביא לפגיעה בצניעות ולעירוב בין גברים ונשים. יהושע שטמפפר, ממייסדי פתח תקווה, השתמש בביטוי הלטיני: NON POSSIMUS, דהיינו: איננו יכולים; ביטוי לטיני המציין סירוב מטעמים דתיים. 

חלק מהמתנגדים הביעו חשש כי השתתפות הנשים תעורר חילוקי דעות במשפחה ותפגע ביחסים בין הבעל לאשתו. יחיאל מיכל פינס ניסח את הדברים בקצרה: "האישה היא חברה רק לבעלה", ולכן לדעתו היא לא יכולה להיות חברה בכנסייה הארצישראלית. על כך השיב הד"ר הלל יפה, מניסיונו כרופא במושבות העלייה הראשונה כי עבודה ציבורית של נשים לא פוגעת ביחסים במשפחה, והוסיף: "בבית שהמחלוקת אפשרית תמצא סיבות רבות אחרות ובבתים שהיא בלתי אפשרית אין לפחד ממנה." 

התומכים בהשתתפות הנשים בבחירות הביאו הוכחות מן תנ"ך ומן המדרשים על יחסה החיובי של היהדות לאשה והזכירו את עמידתן של מרים ודבורה בראש העם. אהרון אייזנברג מרחובות אף הדגיש את תפקידה של האישה בתהליך הקליטה בארץ: "אלה המשפחות אשר גם הנשים היו חובבי ציון נשארו בארץ, ואלה אשר הנשים היו רחוקות מחיבת ציון לא יכלו להתקיים פה." 

הכנסייה הארצישראלית. פרס יינתן למוצא נשים בקרב המתכנסים. התמונה באדיבות הארכיון הציוני

ואולם הערכת האישה לחוד, ומתן זכות בחירה לחוד. למעלה מעשרים שנה חלפו עד שבינואר 1926 הוכרה זכותן של הנשים להשתתף במוסדות היישוב. 

להישג זה היו שותפות גם נשים שקראו לחברותיהן להתעורר ולהילחם על זכויותיהן. הן הקימו ב-1919 "התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בא"י" ושלחו נציגות לתנועה הבינלאומית של הסופרג'יסטיות. 

מבט למציאות החברתית בעולם בראשית המאה העשרים מגלה כי כמעט לא הייתה לנשים באותה תקופה זכות בחירה. יוצאות דופן היו אוסטרליה וניו זילנד שכבר ב- 1893 העניקו זכות בחירה לנשים, אף ללא מאבק. לעומת זאת בבריטניה ובארצות הברית השיגו הנשים זכות בחירה רק לאחר מאבק.באנגליה בנות שלושים ומעלה קיבלו זכות בחירה בשנת 1918 וכל הנשים קיבלו זכות זו ב-1928 בצרפת שחרתה על דגלה את הצהרת זכויות האדם והאזרח קבלו נשים זכות הצבעה רק ב- 1944 ובארצות הברית נהנו הנשים מזכות זו רק ב- 1920.

מבחינה זו לא היה מעמדן של הנשים ביישוב הארץ ישראלי יוצא דופן אבל רק בארץ ישראל עמדה שאלת הצניעות במוקד הוויכוח. היבט ייחודי נוסף הוא שהמאבק על זכות הבחירה לנשים לא היה הדרגתי ומראשיתו התנהל ברמה הלאומית. בעיני הנשים הוא נתפס כחלק בלתי נפרד מבניין הארץ.

כתבה: אורלי אילני, חברת צוות היסטוריה במטח

במפה ציטוטים אודות המאמץ הדיפלומטי האדיר שביצעה התנועה הציונית כדי לשכנע את המדינות להצביע בעד תכנית החלוקה (לליבריה הבהירו ידידי הציונים בארצות הברית שחברת פיירסטון לייצור צמיגים תשקול את המשך שיתוף הפעולה עם המדינה אם לא תצביע בעד) וכן מידע רב אודות ההצבעה, כמו מצגת, הרצאה, סרטון מקורי, טופס ההצבעה המקורי ועוד. בנוסף תמצאו מידע אודות הפעילים הציוניים שלקחו חלק במאמץ האדיר, כמעט נגד כל הסיכויים. אנשים שהיום הם רק רחובות עבור רובנו, כמו אבא אבן, משה שרת ואחרים.

אז למה אתם מחכים: תנו לאצבעות ללכת במקומכם וחיו מחדש את המתח שבהצבעה ההיסטורית.

ד"ר אורנה כץ אתר

לקהל המורים להיסטוריה
שנה טובה
שנה של הוראה מאתגרת ומספקת
שנה בה יעלה בידכם לממש את הרעיונות היפים והיצירתיים שהגיתם והכנתם לקראת השיעורים
שנה של אירועים היסטוריים משמחים, שיתרחשו כולם בתאריכים קלים לזכירה (למען נבחני בחינות הבגרות בעוד 30 שנה)
שנה בה תצליחו לעורר בתלמידיכם את האהבה להיסטוריה, ואת התובנה שאין, פשוט אין, תחום דעת מעניין וחשוב יותר
שנה בה נצליח להקנות להיסטוריה את המעמד החשוב והמכובד המגיע לה
שנה בה נצליח להוביל את תלמידינו לתובנה שהיסטוריה אינה אוסף של אירועים עליהם יש ללמוד לבגרות, אלא תמצית הניסיון האנושי שנצבר בעמל רב על ידי הדורות שקדמו לנו, והמאפשר לנו להבין טוב יותר את עולמנו אנו.

בהצלחה בעבודתכם הברוכה
ד"ר אורנה כץ אתר
מפמ"ר היסטוריה

ד"ר שמחה גולדין

לרעי המורים להיסטוריה,
ההיסטוריון יצחק בער פותח את ספרו "תולדות היהודים בספרד הנוצרית" במשפט: "תולדות ישראל, מתחילתן ועד ימינו, קשורות קשר אורגני, וכל פרשה ופרשה לעצמה עשויה ללמד על טיבו ועל התפתחותו של אותו הכוח ההיסטורי המיוחד במינו, שהכל מודים בגדולת ראשיתו ותוהים על פשר עתידו." כדאי להוסיף כי כל פרשה ופרשה כזו משולבת ונשענת על התפתחויות עולמיות מורכבות, המעניינות כשלעצמן ומשפיעות על התפתחות העם היהודי. בפתיחת שנת הלימודים החדשה ובפרוס השנה החדשה, אני מבקש לאחל לכולנו שנת לימודים פורייה ושנת הוראה מאתגרת. במהלך שנה זו אביא בפניכם את רוחה ותכניותיה של הוועדה שבראשה אני עומד ואקווה שנמצא דרכים מועילות וחדשות להוראה ולימוד.
בברכה,
שמחה

דר' שמחה גולדין
ראש ועדת מקצוע היסטוריה בחינוך הממלכתי
ראש המרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין-גורן
היסטוריה של עם ישראל
אוניברסיטת תל-אביב

ד"ר יעקב (ינקי) טפלר

"כִּי שְׁאַל נָא לְדֹר ראשׁוֹן וְכוֹנֵן לְחֵקֶר אֲבוֹתָם" (איוב ח ח)
שתתחדש עלינו ההיסטוריה בכל יום ובכל שעה ושנתחדש אנו בשום שכל ובעמקות המחשבה והיצירה, שנשכיל לטפח מעובדות מלאכתנו היומיומית ערכי בינה וערכי אנוש, שנעמיק חקור בדברי הימים ובקורותיהם ונגלה בהם צפונות ופנים ושתהא האמת כמגדלור המאיר לדרכנו, ושנרחיק אף לראות את ההיסטוריה המתהווה לנגד עינינו כדגל להגשמתה של חברה צודקת שבה כל ישראל ערבין זה לזה, שנדע לשלב ערכים אלה במסורת ישראל ובחוכמת העמים, ושנעשה מלאכתנו מתוך אהבת העשייה החינוכית שזכינו לעסוק בה, כמעשה יום ביומו.

ד"ר יעקב (ינקי) טפלר
מורה להיסטוריה, תיכון הרצוג כפר סבא
ראש החוג להיסטוריה במכללה האקדמית בית ברל
חוקר ומרצה באוניברסיטת תל אביב.

ד"ר מרים פרנקל

מי יתן ובשנה הבאה עלינו לטובה נשכיל להבין ונדע להסביר כי העבר הוא חלק בלתי נפרד מההווה ומהעתיד של כולנו ונדע להישיר אליו מבט ללא משוא פנים וללא יראה.

ד"ר מרים פרנקל, מרצה בכירה בחוג להיסטוריה של עם ישראל ובבית הספר להיסטוריה, האוניברסיטה העברית

ד"ר מירי שפר

אני מאחלת לכולנו שנצליח לשכנע את תלמידינו, בכל הרמות, עד כמה העבר מסקרן, מחדש ומרגש, ולכן "שווה" ללמוד אותו ולהבין אותו. הכל יש בו: רכילות עסיסית, משחקי כוח, הצלחות כבירות וכישלונות הרסניים, לוזרים ומצליחנים, קשת של רגשות ושל התנהגויות אנושיות. אם נצליח להראות עד כמה אנשים בעבר דומים לנו ואנחנו דומים להם (עם כל השונות הרבה והמהותית), הלוואי שנוכל לתרום לרוח הומניסטית בחברתנו.
ד"ר מירי שפר, מרצה בכירה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה, אוניברסיטת תל-אביב

הנה כמה המלצות למילוי המצברים במהלך החופשה. אתם מוזמנים להגיב ולהציע הצעות משלכם.

1. סרט – "הערת שוליים". בלי יותר מדי המלצות (וגם כדי לא להרוס את ההנאה) – פשוט לכו. אם למדתם פעם היסטוריה של עם ישראל ובעיקר אם למדתם באוניברסיטה העברית הנאתכם תהיה כפולה ומכופלת.
2. סדרת טלוויזיה – "הקיבוץ". עוד סדרה תיעודית מביתם של מודי בר-און וענת זלצר. למרות שהייתי מצפה לפורמט יותר מהפכני ותוסס (כפי שנושא הסדרה מחייב, אולי) הרי שהיא מעניינת מאד. בערוץ 8, הוט vod ובהמשך בערוץ הראשון.
3. ספר- "הביתה". עוד באותו העניין, תולדות הקיבוץ – מהחלומות הגדולים עד המשבר הגדול. הספר שכתב אסף ענברי אינו חדש אמנם, אבל מרתק ומלמד רבות על הניסוי הגדול והמיוחד של הקיבוץ.
4. אתר אינטרנט (1) – google street view. האתר המדהים הזה, המאפשר לטייל במקומות רבים מאד בעולם (בעיקר המערבי כיום) מציג עכשיו אתרים היסטוריים כמו הקולוסאום ברומא, סטונהנג', הירושימה, מגדל אייפל ועוד ועוד
5. סיור לימודי עם הילדים – הר הרצל. מוזיאון הרצל הוא אחד מאותם מוזיאונים חדשים, בהם המבקר לוקח חלק בסיפור שבו עוסק המוזיאון. דוגמה נוספת למוזיאון שכזה היא מוזיאון הפלמ"ח. ניתן להמשיך גם לסיור בהר הרצל עצמו, גם אם הילדים (במקרה זה של שני מורים) יגידו, ואני מצטט: "לא עשינו חיים, עשינו מתים", אבל יודו בסוף שהיה ביקור מעניין ומרגש.
6. בלוג – סיפורי ארץ ישראל – מצבות מדברות. פתאום קם גמלאי בשם עודד ישראלי ומחליט לחשוף את הסיפורים שמאחורי המצבות בבתי הקברות של ראשית היישוב. יותר מכך, הוא מספר את סיפורם של אלו שמתו טרם זמנם: ברצח, בהתאבדות, במחלות. תוך מחקר מעמיק ומעורר השתהות וירידה מדהימה לפרטים הוא מאפשר לנו להכיר את אותם אנשים ואת הסובבים אותם ולהבין קצת יותר את אותה התקופה.
7. יום עיון – ט' באב בבית אבי חי. לפני כמה שנים, כשהייתי בשליחות בחו"ל, חזרנו בקיץ לחופשה בישראל. את בית המלון בירושלים הזמנו באינטרנט מחו"ל, רק כדי להבין בבואנו ארצה שמדובר בתשעה באב. בסיבוב ברחובות ירושלים השוממים מצאנו פתאום את בית אבי-חי הומה ותוסס. צפינו בסרטים ושמענו דיונים מחכימים. רצוי להגיע מוקדם, כי האירוע מושך אליו משתתפים רבים, אם להסתמך על ניסיון השנים האחרונות.
8. אתר אינטרנט (2) – עוד משהו יפה המתבסס על google maps, אתר בשם historypin. האתר מאפשר להציב על גבי מפת העולם את הסיפורים האישיים של הגולשים, וגם למזג בין תמונות ישנות לתמונות האתרים היום.
9. ו…לא לשכוח לנוח!

איך שיר פרויקט נולד?
כמו הצחוק
זה מתחיל מבפנים  - חשבתי איך לבטא בדרך מתוקשבת את מסעותיו הדיפלומטיים התזזיתיים של הרצל. בכיתה אני מצייר על הלוח מפה סכמתית גדולה של אירופה ואז רץ עם הטוּש מצד אחד לשני, מקשקש על המפה ומסביר שהרצל לא נח ונפגש עם כל מי שרק הסכים לדבר איתו, עד שמת בעצם במהלכו של כל המסע האדיר הזה להשגת צ'ארטר.
ומתגלגל החוצה – ופתאום זה היה ברור לי: google maps. ראיתי פרוייקט יפה של הנצחת חיילים שמתו במלחמת העולם הראשונה בשכונה אחת בטורונטו, קנדה באמצעות google maps וחשבתי שדווקא מסע כלשהו, תהליך מתמשך, יתאים יותר לייצוג בכלי הזה.
איך פרויקט נולד?
כמו תינוק
בהתחלה זה כואב – ואז ניסיתי למצוא מקורות אמינים ומפורטים למפגשיו של הרצל. כמו רוב הרעיונות הנוגעים להוראה, גם זה הגיע בשעת לילה מאוחרת (כמו עכשיו, אחרי 11 בלילה) ביום שלפני הכניסה לכיתה. הבנתי שזה מאוחר מדי, ולשבת ולעבור על יומניו של הרצל ייקח זמן.
אחר כך יוצא החוצה – ואז נזכרתי במסעו של הרצל לארץ ישראל, כלומר באתר הוותיק מאד של מטח המלווה את המסע הזה עם ציר זמן וקטעים מיומנו של הרצל. הנה מקור המתאים לרעיון שלי!
וכולם שמחים – התחלתי בהעלאת הנקודות על המפה, והתייעצתי עם קציעה, ראש צוות היסטוריה, שעודדה אותי להמשיך. אחרי עבודה מאד מהנה, ותמיכה מחברי הצוות קיבלתי תגובות יפות מכל עבר. אפילו המורה שלי להיסטוריה, מי שהפך אחר-כך למנהל שלי, התלהב מהרעיון.
ופתאום איזה יופי
הוא הולך לבד - ועובר לו כקישור בפייסבוק, וגם בבלוג המכובד שלנו.
איך פרויקט נולד?
כמו תינוק – טוב, בואו לא נגזים. אפילו לא קרוב.

הנה הפרויקט

הצג את מסע הרצל בארץ ישראל במפה גדולה יותר

(כתב: איציק הופמן, חבר בצוות היסטוריה)

את "שש כנפיים לאחד" מאת חנוך ברטוב קראתי לראשונה בתיכון. בת- ים, העיר שבה גדלתי, הייתה עיר קולטת עליה וגיבורי הסיפור קמו לתחייה בדמות השכנים בבניין. רובם היו עולים חדשים ניצולי שואה, זוג מבוגרים עם ילדה. אנחנו  היינו מ"הוותיקים".

שש כנפיים לאחד, מאת חנוך ברטוב

העולים ניצולי השואה הם גיבורי הסיפור של ברטוב: קלינגר הסנדלר, רעייתו גיטל ובנם המתבגר מנשה; צירקין החייל המשוחרר, הרופא תיאודור שטרן, גליק הזקן ורעייתו הצעירה מאניה. מן העבר השני עומדת רקפת, מורה צעירה בת הארץ, שאהובה נפל במלחמת העצמאות. כל הגיבורים נושאים אתם צלקות, או משנות הנדודים באירופה או מימי המלחמה בארץ. המורה רקפת, מבקשת לחזור לחיים והיא עושה זאת באמצעות ההוראה בבית הספר השכונתי, מקום שבו היא פוגשת בסיפורי המשפחות.

בקריאה הראשונה, המפגש בין העולים לוותיקים היה בעיני מוקד הספר. ברטוב מספר על שכונת עולים המתאחדת לסייע לזוג מוזר שהגיע לשכונה: זקן וצעירה המצפים לילד. הם  מתארגנים להפגנה שמטרתה השגת רישיון לפתיחת מאפיה עבור הזקן. ההפגנה היא שיאו של הספר שבו אנשי השכונה הופכים מאוסף אנשים המתמודדים איש איש עם קשייו למה שברטוב מכנה בשם "עדה".

לימים, ראיתי את הפערים שלא נסגרו. את העוני והאבטלה שהם עדיין נחלתם של רבים בשכונות ובעיירות  פיתוח. בקריאה החוזרת, הבוגרת, ראיתי כי המורה "הוותיקה" היא זו שמארגנת את ההפגנה ואיך מבעד לשורות מאמצות הדמויות את עולם הערכים הציוני, הפרודוקטיבי של ברטוב. להתנשאות מעין זו לא קשה למצוא דוגמאות גם כיום.

ובכל זאת יש בספר סוג של אופטימיות. לא רק לידת התינוקת לזוג הניצולים והשגת הרישיון לפתיחת המאפיה על אף סבכי הבירוקרטיה. אפילו המפגש המייסר בין תיאודור לאשתו, שאבדה במהלך המלחמה, מבשר תקווה.

הנחמה מובלעת בשם הספר "שש כנפיים לאחד". השם, שנלקח מנבואת ישעיהו, מורה על התפקיד המוגדר שיש לארבע כנפיים: שתיים מכסות את הפנים ושתיים מכסות את הרגליים. לשתיים הנותרות נועדה שליחות: לעופף. בהקשר ההיסטורי קוראים לתפקיד הזה חזון.

 כתבה: אורלי אילני, חברת צוות היסטוריה במטח

קציעה טביביאן

1. תפקיד במטח –   פיתוח חומרי לימוד בהיסטוריה
2. משך העבודה במטח –  17 שנה
3. היכן למדתי היסטוריה –  תואר ראשון ושני  באוניב' העברית, תואר שלישי באוניב' ת"א.
4. מורה מוערך/נערץ להיסטוריה – פרופ' מנחם שטרן ז"ל, חוקר  הבית השני, נרצח באזור  עמק המצלבה בירושלים ב- 1989 בדרכו לאוניברסיטה  בקמפוס גבעת רם.
5. סרט היסטורי אהוב –  שובו של מרטן גר
6. הדמות ההיסטורית איתה הייתי רוצה להיפגש –   שרל דה גול
7. אירוע היסטורי בו הייתי רוצה להיות "זבוב על הקיר" –   טקס הכרזת המדינה

↔

אורלי אילני

1. תפקיד במטח – פיתוח ספרים ואתרים, אחראית על מאגר המידע של תולדוט
2. משך העבודה במטח –  מאז 2001
3. היכן למדתי היסטוריה – האוניברסיטה העברית בירושלים בחוג להיסטוריה של עם ישראל ובחוג לשפה וספרות ערבית. בתואר השני במכון ליהדות זמננו
4. מורה מוערך/נערץ להיסטוריה –אברהם אלבוים. הכריח אותנו לקרוא את פרשת גבריאל תירוש. לא שברנו את ההבלגה אבל "חיינו" את ההיסטוריה.
5. סרט היסטורי אהוב – חלף עם הרוח. במיוחד המשפט: "ככלות הכל, מחר יום חדש".
6. הדמות ההיסטורית איתה הייתי רוצה להיפגש – גליקל מהמלין. אישה שחיה בחילופי תקופות, התנסתה במשברים אישיים וכתיבתה מלאה חכמת חיים
7. אירוע היסטורי בו הייתי רוצה להיות "זבוב על הקיר" – הדיון שקדם להכרזת המדינה. המתח שבין הסיכוי והסיכון מרגש כל פעם מחדש.

↔

שרון ארד

1. תפקיד במטח – חברת צוות פיתוח ספרים ואתרים בהיסטוריה
2. משך העבודה במטח – 7 שנים
3. היכן למדתי היסטוריה – אוניברסיטת תל אביב
4. מורה מוערך/נערץ להיסטוריה – פרופ' גדי אלגזי
5. סרט היסטורי אהוב – בריאן כוכב עליון / סדרה: רומא
6. הדמות ההיסטורית איתה הייתי רוצה להיפגש – המלך חוסיין
7. אירוע היסטורי בו הייתי רוצה להיות "זבוב על הקיר" – גילוי אמריקה

↔

איציק הופמן

1. תפקיד במטח -   חבר צוות היסטוריה
2. משך העבודה במטח –  מאז יולי 2010
3. היכן למדתי היסטוריה –  תואר ראשון, שני ותעודת הוראה באונ' ת"א.
4. מורה מוערך/נערץ להיסטוריה – המחנך שלי והמורה להיסטוריה ראובן לייבל.
5. סרט היסטורי אהוב –  גליפולי.
6. הדמות ההיסטורית איתה הייתי רוצה להיפגש –  ווינסטון צ'רצ'יל.
7. אירוע היסטורי בו הייתי רוצה להיות "זבוב על הקיר" –  החלטת מדריכי תנועות הנוער לחזור לפולין לאחר שברחו לשטחי ברה"מ.

ואתם? מה האירוע ההיסטורי שבו אתם הייתם רוצים להיות נוכחים? מי הדמות ההיסטורית איתה הייתם רוצים להיפגש? כתבו תגובה לפוסט והשפיעו על ההיסטוריה (של הבלוג)